זה זמן מה שהצבתי לי אתגר ואני לאט לאט עומדת בו. זה נותן לי סיפוק ותחושת הצלחה. היה שלב שלא הייתה התקדמות. הרגשתי אכזבה, ולא הייתי מרוצה אך הבנתי שתחושות אלו רק גורמות לי להיאחז במקום הזה וניסיתי לשחרר.
די הצלחתי לקבל את עצמי כמו שאני ואז יום אחד בלי הרבה מאמץ הצלחתי להתקדם באתגר מעבר למצופה. התגובה הראשונה היית שמחה גדולה וצמוד אליה הציץ לו פחד, אולי משהו לא בסדר, זה לא הגיוני שהצלחתי כך. במציאות כל הדברים מסביב מראים שהכל בסדר אך התחושה הזאת לא הפסיקה להציק. השכל שואל למה אני לא יכולה פשוט להנות מההצלחה?
המהלך המחשבתי הזה הדליק לי נורה אדומה של עצירת השפע. בעצם המחשבה שקשה לי לקבל את הטוב שקיבלתי עוצר את השפע. היקום מחלק שפע וכשלי קשה לקבל, הוא פשוט עוצר עד שאהיה מוכנה לקבל שפע נוסף.
לפעמים כשמגשימים חלומות זה מפחיד ובלי כוונה בעצם עוצרים, חוסמים את השפע. ולפעמים חוזרים למצב הקודם לפני ההצלחה. בתת מודע לא נותנים להצלחה מקום.
זה מדהים אותי כל פעם מחדש לראות את זה ברבדים שונים ובתחומים שונים.
לפעמים כשאנחנו לא מתקדמים זה לא הפחד מכישלון אלא הפחד מהצלחה. זה כמובן לא במודע, ישנם אוטומטים שפועלים, כל אחד מסיבותיו הוא ולא פעם זה מחוסר פרגון עצמי, חוסר האמונה שאני מספיק טובה, שמגיע לי. זה לא רציונאלי אך בתשומת לב אפשר לראות את המחשבות האלו ולעבוד איתן.
השבוע החלטתי לנסות לעשות כמה דברים במקביל:
1. לצפות על המחשבות וכל פעם שעולה מחשבה שלילית להחליף אותה במחשבה מעצימה, “כל הכבוד לי”, “אני מצליחה”, “איזו עבודה טובה עשיתי”, “מגיע לי” ועוד אופציות יצירתיות שיעלו.
2. לראות את הפחד, לתת לו מקום, להיפרד ממנו, לשחרר אותו.
3. להודות לקב”ה על כל הטוב שהוא משפיע עלי.
תנסו לשים לב השבוע האם יש לכם מחשבות שעוצרות אצלכם את השפע?