אתמול קפץ לי דפוס התנהגות ישן שהיה מצוי אצלי. בתגובה למעשה של אדם אחר עלה בי כעס, התפרצות זעם ואז הסתגרות ותחושה ממש לא טובה. די מיד ראיתי את זה אך זה היה מעבר אלי, לא יכולתי לשנות. כדי להוציא מזה את הטוב התחלתי לכתוב והתוצאה לפניכם.
בתהליך התפתחות, כל תהליך, יש התקדמות שמשמחת אותנו ויש לפעמים שאנו נסוגים אחורה וזה נותן תחושת כישלון, תחושה של “שוב פעם”, “הייתי כאן, חשבתי שהתקדמתי”, “למה אני לא יכולה ליישם” וכדומה.
כדאי להבין שזה חלק מהתהליך, זה בסדר גמור!
זה היה חלק מהתהליך שלי ואני רוצה להשליך זאת לכלל. אי אפשר להשתנות ביום אחד, כשאנו רואים את המעידות אנו בעצם מבינים כמה התקדמנו. ההתקדמות מיטיבה איתנו, נותנת לנו תחושה טובה, מעלה את הדימוי העצמי וזה נעים. ככל שזה מתגבר, קשה להיות במקום של הדפוסים הישנים שנתנו תחושה לא טובה, זה מאוד מפריע וזה מצוין!
התחושה שחזרנו לנקודת ההתחלה היא מוטעת. נכון הסיטואציה דומה למה שהיה בהתחלה אך אם נשים לב נראה שלאט לאט האפיזודות האלו יתרחקו אחת מהשנייה, כל אפיזודה תהיה קצרה יותר וההתאוששות מהירה יותר.
כשדפוס ישן קופץ, כדאי לנסות לשים לב מה הקפיץ אותו, איזה התנהגות, ריח, משפט העלה את התחושה הזאת מהמעמקים. אם נצליח להבחין במה שמקפיץ את הדפוס בעצם נוכל לעבוד על המקור, להיות מודעים למה גורם לכך ואו להימנע או להקדים תרופה למכה כלומר אם התנהגות מסוימת מעלה בי תחושת חוסר ביטחון שגוררת התנהגות מסוימת אוכל לחזק שוב את הביטחון עצמי שלי ומהמקום החזק יותר הדפוס יהיה מיותר. התנהלות כזו תאפשר לי לעלות לגבהים גבוהים יותר.
דפוס שחוזר על עצמו הוא מעין מנגנון הגנה שאנו מסגלים במהלך החיים להתמודד עם תחושות מסוימות, עם תחושות שבהרגשה שלי הן אפילו הישרדותיות. כילדה זו אכן הייתה התחושה, כלומר סיטואציה מסוימת העלתה פחד קיומי שכיום אני יודעת שהוא לא כך אך הסיטואציה מקפיצה תחושות ישנות, מעין אוטומט. הבנת הסיטואציה כיום יכולה לאפשר לי להסתכל על הסיטואציה בעיניים אחרות. לפעמים אוכל לזהות את הגורם המקפיץ את התגובה ולעבוד איתו ולפעמים לא. כאשר אני לא מזהה את מה שמקפיץ את הדפוס, יהיה טוב אם אוכל לקבל את עצמי כך. זה לא נעים ונחמד להיות בעלת דפוס כזה אך זה המצב כרגע. ברגע שאני מקבלת את עצמי אני יכולה לשחרר את ההתנהגות ולהמשיך הלאה. רגשות אשמה, כעס עצמי מקבעים אותי במקום הלא טוב. בקבלה העצמית אני לא משחררת את עצמי מאחריות. אם פגעתי במשהו אתנצל או אפצה אותו לפי הצורך אך את רגשות האשם אשים בצד, הם לא מועילים כלל.
כשהדפוס עולה לעיתים קרובות יש שלבים בהתנקות ממנו. ראשית זה זיהוי הדפוס שלפעמים אני מזהה לאחר מעשה, בהמשך אזהה תוך כדי מעשה ואחייך לעצמי שעשיתי זאת, השלב הבא הוא זיהוי לפני מעשה עצירה לרגע ואז עשיית המעשה ובסוף זיהוי לפני והצלחה לא לעשות זאת. זה בגדול אך חלק מהתהליך הוא שגם אם הצלחתי כמה פעמים לא לעשות את המעשה, פעם ב… אעשה שוב את המעשה. זה קורה, זה חלק מהתהליך וזה בסדר.
האהבה שלי לעצמי, כמו שאני כרגע, בהבנה שזה כרגע ושאני במגמת עליה תאפשר לי לראות שעשיתי שני צעדים והצעד אחורה הוא לכאורה כי אני במקום אחר לגמרי.
השבוע תרשמי לך כל ערב 5 דברים שאת עושה טוב, תתמקדי בטוב ולא ברגעים שהיו פחות מוצלחים, כך תוכלי לראות את ההתקדמות שלך ולהמשיך הלאה ולא להיתקע בקושי.
בהצלחה!
