סיפור הלידה של אחינעם חיה

אחינעם מתוקה, את נולדת ביום שלישי בערב, ט”ו באלול תש”ע, בשעה שמונה וחמישים וחמש דקות, אבל סיפור הלידה שלך התחיל כמה ימים לפני. התאריך המשוער ללידה היה ר”ח אלול. ר”ח אלול הגיע ועבר, ואת לא נולדת. עוד שבוע עבר בציפייה, ואת לא נולדת, ועוד שבוע, ובסופו הגעת!

בשבועיים שעברו בין התאריך המשוער ועד הלידה, חיכיתי ורציתי כבר לפגוש אותך. ביום ראשון, בשבוע שנולדת, הלכתי לחיה שמעון, הדולה שלנו, כדי שתעשה לנו זירוז רפלקסולוגי. חיה בקשה את רשותך והחליטה לחכות עם הזירוז עוד יום. אז במקום הזירוז עשינו דמיון מודרך, ציירתי וקיבלתי פרחי באך.

יום שני הגיע, יומיים לפני התאריך בו נצטרך לנסוע לחדר לידה ואולי לקבל זירוז תרופתי, ואת עוד לא כאן. ביום שני בערב, אחרי שבכיתי באותו יום, שחררתי אנרגיה, ופרקתי מתחים, הלכתי לחיה והיא עשתה לי טיפול רפלקסולוגי וגם הדביקה לי גרגירי כוסמת על כף היד והאגודל- סו- ג’וק. אחר כך הלכתי עם אבא לבית קפה, שתיתי שוקו עם קצפת ואכלנו בלינצ’ס, והזמנו אותך להצטרף, תראי איך כיף פה בעולם!

ביום שלישי בבוקר, יום לפני תום השבועיים, והיום שבו נולדת, החלטתי לשתות שמן קיק כדי להזיז את העניינים. שתיתי את כל הכמות הדרושה, זה היה מאוד מגעיל, ואחרי כמה זמן התחלתי לשלשל בגלל השמן. בצהריים כבר הרגשתי יותר טוב, ואבא היה איתי בבית עם פורת. הצעתי שננגן ונשיר לך כדי שתרצי להיוולד ולהצטרף אלינו. שרנו שירים אהובים וגם שירים כמו “היום יום הולדת”, “היום נעשה משהו בלתי נשכח..”, “סימן טוב ומזל טוב” וכו’, כדי שתביני את הרמז…

לקראת השעה ארבע אחרי הצהריים אמרתי לאבא שאני מרגישה צירים, אבל בגלל שבימים האחרונים זה קרה לי כמה פעמים, החלטתי לחכות ולראות מה יהיה. ישבתי בחוץ, על הדשא, על כדור הלידה של חיה, התפללתי תפילות מהסידור “תפילת חנה” וקראתי פרקי תהילים. בינתיים בבית אבא, פורת ואחד השכנים תפסו עכבר שהסתובב בבית.

בערך בשעה חמש נכנסתי הביתה, וכבר הייתי די בטוחה שאנחנו בדרך ללידה ונפגוש אותך בקרוב. שכבתי במיטה ותזמנתי את הצירים במשך חצי שעה, היו נראה לי תשעה. שמחתי מאוד והתרגשתי שהלידה קרובה. קילחנו את פורת ואחר כך אני נכנסתי למקלחת כדי להתמודד עם הצירים במים. בערך בשש או שש וחצי התקשרנו לדולה חיה ולסבתא יפה שתשמור על פורת.

חיה נכנסה למקלחת ועזרה לי לעבור את הצירים בצורה טובה. היא הביאה לי כסא, מטלית לחה לראש כי כבר היה לי חם, מים לשתות, וגם פתחה קצת את הדלת כדי שייכנס אויר. בשלב מסוים חיה הציעה לי להשמיע קולות נמוכים בזמן הצירים. וככה זה היה: התחיל ציר פתחתי את הברז, השמענו יחד קולות נמוכים- אווווו, הציר עבר וסגרתי את הברז. בין הצירים שמחתי שאין כאב ושיתפתי את חיה בכך. מתישהו גם אבא נכנס במקום חיה ועז לי באותה דרך. חיה גם הניחה את היד שלה על הבטן שלי בזמן הצירים, לחצה והקלה על הכאב.

בערך בשבע וחצי חיה הציעה שאצא מהמקלחת ואנסה משהו אחר. יצאתי מהמקלחת ושמתי לב שהצירים יותר כואבים, בלי המים, ושהם קרובים אז הצעתי שאולי נתארגן ונסע לבית חולים. זה באמת מה שעשינו, התארגנו, התלבשתי, נתליתי על חיה בזמן הצירים והשמעתי קולות נמוכים. אמרנו שלום ונשיקה לפורת ולסבתא יפה שישבו קודם בסלון וסיפרו סיפורים, והלכנו לאוטו של חיה.

חיה קשרה לי צעיף מסביב לבטן התחתונה כדי להקל על הכאב בנסיעה, אבא ישב מקדימה והסיע אותנו לירושלים. חששתי מהדרך כי לא אוכל לזוז הרבה, או להקל על הכאב במים, אבל הצלחתי להתמודד. חיה הציעה לי להקדיש כל ציר לתפילה על מישהו קרוב שזקוק לישועה, לזיווג, להיריון, ללידה קלה. ההתמקדות בתפילה בזמן הציר הייתה משמעותית, ואני זוכרת ציר אחד, בירידה של גילה, שממש הצלחתי להרפות ולתת לך לבוא. כבר לחץ לי והרגשתי שעוד מעט אלחץ ותצאי.

הגענו ברוך ה’ לכניסה של בית החולים הדסה עין כרם, אבא הוריד אותנו וחיה לקחה אותי בכסא גלגלים לחדר הלידה. אני זוכרת שבדרך היה משב רוח נעים ונהניתי מהאוויר. גם בדרך התלהבתי ושמחתי שבין הצירים יש ממש הפוגה בלי כאב.

נכנסנו לקבלה של חדרי הלידה והאחות שאלה למה באנו, ואמרנו לה שיש לי צירים ואני באתי ללדת. עליתי למיטה ופתאום, אחרי שהאחות בדקה, פקעו לי המים וזו הייתה הקלה גדולה בשבילי כי עכשיו פחות לחץ לי. בבדיקה של האחות היא אמרה- “יש לך פתיחה מלאה! אני כבר רואה את הראש!” איזו שמחה!

עברנו לחדר לידה, אני שוכבת על מיטה ומסיעים אותי לחדר מס’ 4, שם תיוולדי. העבירו אותי למיטה ונשארתי עם הבגדים מהבית, לא רציתי להחליף- חולצת פיג’מה של אבא, והחצאית ג’ינס שלי, שליוותה אותי בחלקים נכבדים מההיריון.

אני חושבת שהשעה כבר הייתה שמונה וחצי, קראו למיילדת שתבוא “נו מי באה? צריך ידיים כדי לקבל לידה בחדר 4!” באה מיילדת נחמדה בשם צופיה. היא אמרה לי שזו שעה שבה יש השגחה וה’ קרוב אלי ושאני יכולה להתפלל על עם ישראל ועל מה שאני רוצה. (חיברו אותי גם לאינפוזיה ומוניטור)

חיה אמרה לי שזה בסדר שהתחלתי ללחוץ, כי זה מה שהרגשתי שאני רוצה לעשות. לחצתי וקראתי לך, “בואי מתוקה, בואי אלינו אנחנו רוצים לפגוש אותך!”

אחרי כמה לחיצות, בשעה שמונה וחמישים וחמש דקות הגעת לעולם!

ב”ה מיד אחרי הלידה הרגשתי טוב, התיישבתי מהר כדי לראות אותך תינוקת שלי. צופיה הורידה לך בזריזות את חבל הטבור שהיה כרוך סביבך, וחיבקתי אותך. אחרי כמה דקות אבא חתך את חבל הטבור, עטפנו אותך וחיבקנו אותך. שרנו לך “אילו פינו מלא שירה כים” ואבא ניגן בגיטרה, כי לא הספקנו לנגן לפני הלידה… התקשרנו לסבתא יפה ואמרנו לה שב”ה נולדת והגעת לעולם! ושתודיע לכולם.

ב”ה אנחנו מאוד מאוד שמחים שהצטרפת אלינו ושהגעת אלינו סוף סוף, כל כך חיכינו לך! הלידה שלך הייתה בטוב, בשמחה והכי הכי היא הייתה בנעימות, כמוך! אני מתפללת ומברכת אותך שתגדלי בטוב, בשמחה ובנעימות ושה’ תמיד ישמור עליך מכל רע. אמן.

אוהבת מאוד מאוד מאוד, הכי בעולם, אמא.